????? ?????? ?????? ??????? ?????? ???????

פרויקט קידום יוזמת השלום הערבית כבסיס לשלום כולל במזרח התיכון

הכל אודות יוזמת השלום הערבית (API)

בשאלות ותשובות

ואליד סאלם

מאי 2012

** מסמך זה נכתב בעזרת תמיכה כספית של האיחוד האירופאי. תוכן המסמך הוא באחריותו הבלעדית של המרכז לדמוקרטיה ופיתוח קהילתי ואינו משקף בשום מצב את עמדת האיחוד האירופאי.**

הקדמה

מטרתו של עלון זה היא להבהיר את תוכנה של יוזמת השלום הערבית (API) ויחסיה עם תוכניות שלום אחרות כמפת הדרכים מ- 2003. העלון שואף גם להבהיר את תהליך ישום יוזמת השלום הערבית ואת הקשר בין המסלולים הבילטראליים והמסלול הרב-לאומי בהקשר זה.

העלון, באנגלית, ערבית ועברית, הוכן לשימוש במסע יחסי ציבור הסברתי אודות יוזמת השלום הערבית בקרב הציבור הישראלי, הקהילה הבין-לאומית ומדינות ערב. בכוונה להשפיע על מקבלי החלטות ולקדם את יוזמת השלום הערבית.

פעילויות אלו יתקיימו עד סוף 2013 כחלק מפרויקט בתמיכת האיחוד האירופאי. השותפים לפרויקט הם: המרכז לדמוקרטיה ופיתוח קהילתי (CDCD), מכון הנגב לאסטרטגיות שלום ופיתוח (NISPED) ו- IKV PAX CHRISTI. בנוסף מעורבים בפרויקט זה, שישה ארגונים עמיתים מירדן, מצרים, ישראל וסוריה ואסיפת האזרחים של המזרח-התיכון שהינה קואליציה של אזרחים מתשע-עשרה מדינות מהמזרח התיכון, רובן ערביות אך הכוללת גם את ישראל טורקיה ואירן.

עלון זה הוא תוצר של עבודה יסודית ואינטנסיבית בת שש שנים על יוזמת השלום הערבית.  העלון מציג את רוב הדברים שנכתבו על יוזמת השלום הערבית, כמו גם מידע על פעילויות הקשורות ליוזמה שנערכו בישראל, בפלסטין ובאזור כולו. העלון מציג את 20 השאלות השכיחות ביותר לגבי היוזמה.

שותפי ועמיתי הפרויקט הכינו בנוסף לעלון זה, תוכנית פעולה לפעילויות הציבוריות שיערכו בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות באזור ובעולם. אנו מקווים שתיהנו מהעלון ומזמינים אתכם להציג לנו כל רעיון לקידום יוזמת השלום הכוללת למזרח התיכון.

המרכז לדמוקרטיה ופיתוח קהילתי (CDCD).

מכון הנגב לאסטרטגיות שלום ופיתוח (NISPED).

IKV PAX CHRISTI

מבוא

1)   מה חשיבות יוזמת השלום הערבית?

הצגת יוזמת השלום הערבית בפסגת הליגה הערבית בביירות ב-27 למרץ 2002 סימנה מפנה משמעותי ביחסו של העולם הערבי למדינת ישראל. לפני כן, מדינות ערב התנגדו באופן גורף לכל יוזמת שלום, הכרה או מו"מ עם ישראל.

שלושת הלאווים של ועידת חרטום בספטמבר 1967 הינם ידועים לכל: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל ולא לפיוס עם ישראל. באותו זמן, סיסמתו של עבד אל-נאצר "שום קול לא יגבר על קול הקרב" שלטה בכיפה.

הגישה הערבית כלפי מדינת ישראל החלה להשתנות במהלך שנות השמונים. ב-1982 נענתה הליגה הערבית שנתכנסה בפסגת פס, מרוקו, לקריאתו של פהאד מלך סעודיה (1981) להכרה בזכותן של כל מדינות האזור "לחיות בשלום" ויצאה ביוזמת שלום ערבית.  מספר שנים לאחר מכן (1996) יצאה פסגת הליגה הערבית המיוחדת בקהיר בהצהרה ש"שלום כולל במזרח התיכון הינו הבחירה האסטרטגית של מדינות ערב".

בפברואר 2002 התרחשה קפיצת מדרגה נוספת כאשר יורש העצר הסעודי עבדל עזיז הציג את היוזמה הסעודית. היוזמה הסעודית קראה לנסיגה ישראלית מלאה לגבולות הארבעה ביוני 1967 בתמורה להכרה ערבית מלאה בישראל ונרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב. היוזמה הסעודית הוצגה בפסגת ביירות במרץ 2002 והדיונים בה הובילו להצגת יוזמת שלום חדשה עם ישראל המוסכמת על כל 22 ארצות ערב: יוזמת השלום הערבית.

חשיבותה של יוזמת השלום הערבית בכך שהיא מייצגת שינוי אסטרטגי כלל-ערבי, ממלחמה בישראל לשלום עם ישראל. נדרשו מעל לשני עשורים בכדי ששינוי זה יבשיל בדמות יוזמת השלום הערבית.

2)   מה הם מרכיביה העיקריים של יוזמת השלום הערבית?

יוזמת השלום הערבית בנויה מהקדמה וארבעה עקרונות המיוצגים בשבעת סעיפי היוזמה. ההקדמה מתארת את היוזמה הסעודית שהוצגה בפסגה על ידי יורש העצר הסעודי הנסיך עבדאללה וקראה לישראל לסגת מכל השטחים הערבים שנכבשו ב-1967 ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית. בתמורה הבטיחו כל המדינות הערביות לנרמל את היחסים עם ישראל.

בנוסף כוללת ההקדמה הצהרה ממעלה ראשונה: "מדינות ערב משוכנעות שפתרון צבאי לסכסוך לא יביא לשלום באזור ולביטחון לצדדים המעורבים ב'סכסוך' ". ההקדמה מצהירה באופן רשמי ששלום צודק וכולל הינו בחירתן האסטרטגית של מדינות ערב.

העיקרון הראשון ביוזמת השלום הערבית הינו שעל מדינות ערב לפנות ישירות לישראל. עיקרון זה בא לידי ביטוי בשני סעיפים ביוזמה. סעיף אחד וסעיף חמש משתמשים בשפה מהקוראן שלא בא לידי ביטוי בתרגומה הרשמי של היוזמה, בהזמינו את ישראל "לנטות לעבר השלום" ולהצהיר ששלום צודק הינו גם בחירתה האסטרטגית של ישראל. בסעיף שתיים, ישראל מתבקשת לסגת מכל האדמות הערביות הכבושות, ובכללן רמת הגולן שנכבשה ב-1967 והאדמות הלבנוניות שנכבשו ב-1967 ו-1948. הסעיף אף דורש מישראל להסכים להקמתה של מדינה פלסטינית על השטחים שנכבשו ב-1967 ולפתרון מוסכם על כל הצדדים לבעיית הפליטים הפלסטינים שיתבסס על החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194.

יתר על כן, סעיף חמש ליוזמה מבקש מממשלת ישראל ומהציבור הישראלי לקבל את היוזמה בכדי: 1) לשמור על עתיד השלום; 2) להפסיק את שפיכות הדמים; 3) [לאפשר] למדינות ערב וישראל לחיות בשלום ויחסי שכנות טובים; 4) להציע לדורות הבאים בטחון, יציבות ושגשוג.

העיקרון השני ביוזמת השלום הערבית מאשר את נכונות מדינות ערב ל: 1) לסיים את הסכסוך; 2) לחתום על הסכמי שלום עם ישראל; 3) לשמור על ביטחון כל ארצות האזור. עיקרון זה מופיע בסעיף השלישי של יוזמת השלום הערבית.

בסעיף ארבע חוזרות המדינות הערביות על התנגדותן לאזרוחם (תוטין) של הפלסטינים בארצות גלותם בכל צורה שהיא. סעיף זה הוסף למען לבנון שחזרה שוב ושוב על חששה שאזרוח הפליטים הפלסטינים בלבנון יפר את המאזן הדמוגראפי העדין במדינה. סעיף זה אינו סותר את סעיף שתיים המוזכר לעיל בו נקבע שיש להגיע לפתרון מוסכם על כל הצדדים לבעיית הפליטים הפלסטינים (ראה פירוט בעניין זה בהמשך).

העיקרון השלישי ביוזמת השלום הערבית קובע את מחויבויות הערבים להצגת היוזמה לקהילה הבין-לאומית כפי שנקבע בסעיף שבע. סעיף זה קובע שעל מזכיר הליגה הערבית להקים ועדה שתפקידה יהיה לגייס את תמיכת הקהילה הבין-לאומית ביוזמת השלום הערבית. בוועדה זו ישבו מזכיר הליגה הערבית עצמו ונציגי מדינות ערב החברות בליגה הערבית.

מעבר לכך, ירדן ומצרים, שהינן שתי המדינות הערביות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל, התבקשו במפגשי הליגה הערבית לאורך השנים לשמור על קשר רציף עם ממשלת ישראל בכדי להשיג את הסכמתה ליוזמת השלום הערבית. בקשה זו מירדן ומצרים נוספה ליוזמת השלום הערבית בהחלטת ועדת המעקב של יוזמת השלום הערבית בישיבתה באפריל 2007, כמו גם בישיבות אחרות.

העיקרון הרביעי ליוזמת השלום הערבית, המופיע בסעיף שש, קורא לקהילה הבין-לאומית על כל ארגוניה והמדינות החברות בה לתמוך ביוזמת השלום הערבית.

לסיכום, יוזמת השלום הערבית מפרטת את שעל ישראל ומדינות ערב לעשות בכדי להשיג שלום. היוזמה גם כוללת (יחד עם הצהרות הסיכום של מפגשי פסגה אחרים כמו גם החלטות הסיכום של פסגת ריאד ב-2007) מנגנוני מעקב לקידום היוזמה בקרב הקהילה הבין-לאומית (באמצעות ועדת המעקב של הליגה הערבית), ומול ממשלת ישראל (באמצעות ירדן ומצרים).

3)   האם יוזמת השלום הערבית הינה "יוזמה" או "עמדה"? האם היוזמה היא בבחינת "כזה, ראה וקדש"?

הערבים הציגו את יוזמת השלום הערבית מתוך אמונה שהצעת תמריצים נוספים תעודד את ישראל להתקדם במשא ומתן עם סוריה, לבנון והפלסטינים. יוזמת השלום הערבית נהגתה על בסיס ההנחה כי ייתכן והעקרונות: הבטחה לסיום הסכסוך, שלום והכרה בישראל מצד סוריה, לבנון והפלסטינים לא יפסיקו לבדם לשכנוע ישראל להגיע להסכמים בשלוש חזיתות אלו. לעומת זאת, הבטחה להכרה בישראל, בטחון ונרמול היחסים מצד כל מדינות ערב עשויה לעודד את ישראל לתמוך ביוזמת השלום הערבית. על בסיס תפיסה זו, הוצגה יוזמת השלום הערבית כתמריץ לישראל להתקדם במשא ומתן בשלוש חזיתות אלו, ולא כאולטימאטום. אתר הליגה הערבית מלא באין ספור הצהרות על היות יוזמת השלום הערבית תמריץ בעיקרה.

מכיוון שהליגה הערבית מכבדת את זכותן של סוריה, לבנון והפלסטינאים לעמוד על דרישותיהן במשא ומתן עם ישראל, היא אינה מהווה צד במשא ומתן בשלושה מסלולים.  הליגה הערבית אינה רוצה לכפות פתרונות כאלה או אחרים על שלוש מדינות אלו, ולכן היא שואפת לאפשר לכל אחת מהן לנהל את הדיונים בעצמה ולנסות להגיע להסכמים עם ישראל באופן עצמאי. היוזמה מצהירה באופן חד-משמעי שעם חתימת הסכם עם כל אחת משלוש מדינות אלו, ישראל תתוגמל בנורמליזציה מלאה של היחסים עם כל 22 מדינות ערב (ובהמשך אף עם כל 57 המדינות המוסלמיות).

לסיכום, יוזמת השלום הערבית לא נולדה להוות תחליף למשא ומתן בין ישראל לסוריה, לבנון והפלסטינים. אך היא מבטיחה נורמליזציה מלאה של היחסים בין ישראל לבין כל המדינות הערביות לאחר חתימת הסכמי שלום בכל שלושת המסלולים הבילטראליים. נרמול היחסים עם מדינות ערב מהווה תמריץ לישראל לקבל את יוזמת השלום הערבית ולהמשיך במשא ומתן פעיל עם סוריה, לבנון והפלסטינים.

לעוד על אתר הליגה הערבית ראה:   www.arableagueonline.org

4)   מה מציעה יוזמת השלום הערבית לישראל?

לאחר השלמת הסכמי השלום יעניקו סוריה, לבנון, הפלסטינים ועשרים ושתיים מדינות ערב (וחמישים ושבע המדינות המוסלמיות) לישראל את הדברים הבאים :

1. קבלת ישראל בידי כל מדינות ערב והמדינות המוסלמיות.
2. הכרה במדינת ישראל על ידי כל המדינות הללו.
3. שלום כולל עם כל המדינות הללו.
4. "ביטחון לכל מדינות האזור" כשכל מדינות האזור ערבות לביטחון זה.
5. סיום הסכסוך.
6. נורמליזציה של יחסי ישראל עם כל המדינות הללו.
7. הזכות לדון בחזרת הפליטים לישראל.
8. הכרה בכל האדמות הפלסטיניות מלפני 1948 המהוות 78% מפלסטין ההיסטורית כישראל.
9. הכרה בירושלים המערבית כשטח ישראלי.
10. פיוס עתידי היסטורי בין ישראל לעולם המוסלמי כולו.
11. פתיחת הדלת בפני ישראל להפיכתה לחברה מן השורה באזור.
12. ארגונים כחמאס וחיזבאללה ימלאו אחרי הסכם השלום הערבי-אסלאמי עם ישראל מכיוון שלא יוכלו לפעול בניגוד לקונצנזוס הערבי-אסלאמי. בנוסף, חמאס לא יתנגד עוד למשא ומתן בין נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וישראל שיתבסס על יוזמת השלום הערבית. במצב זה, יוכל עבאס להתקדם במשא ומתן על הסכם שלום עם ישראל.
13. פתיחת הקשרים הכלכליים בין ישראל לעולם הערבי שתביא לפיתוחו הכלכלי של האזור.
14. הכרה בפלסטינים שנשארו בישראל אחרי 1948 כאזרחים שווי זכויות מכיוון שיוזמת השלום הערבית כוללת הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967.
15. מתן תמיכה והסכמה למשא ומתן בין סוריה, לבנון והפלסטינים ובין ישראל, כאשר לכל הצדדים חופש מלא לדון בפרטי ההסכמים כפי שמובהר בהצהרת הליגה הערבית.

בתמורה לחמש-עשרה ההצעות, יהיה על כל אחת מארצות המזרח התיכון והמדינות המוסלמיות לכבד את ביטחונן של כל השאר. מצופה מכל המדינות והארגונים המעורבים ביוזמה שלא לתקוף, להפר הסכמים או להלחם בכל מדינה אחרת החתומה על היוזמה.

5)   כיצד הפכה יוזמת השלום הערבית ליוזמה של כלל המדינות המוסלמיות?

ארגון המדינות האסלאמיות(OIC)  (נקרא כיום הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי) דן ביוזמת השלום הערבית והחליט לתמוך בה בפגישה של שרים ממדינות הארגון בחרטום, סודן, ב-25-27 ליוני 2002.

ההחלטה לאמץ באופן רשמי את יוזמת השלום הערבית התקבלה בפסגת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ב-28-30 למאי 2003 בטהרן, אירן.

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי חזר ואישר את אימוץ יוזמת השלום הערבית בכל מפגשי הפסגה שלו לאחר מכן, כגון פסגת איסטנבול, טורקיה, 14-16 ליוני 2004;  פסגת מלזיה 17-18 לאוקטובר 2005; פסגת צנעא, תימן, 28-30 ליוני 2005; פסגת באקו, אזרבייג'ן, 19-21 ליוני 2006; ופסגת איסלמבאנד, פקיסטן, 15-17 למאי 2007.

למידע על הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ראה:   www.oic-oic.org

6) כיצד הפכה יוזמת השלום הערבית ליוזמה בין-לאומית?

תוכנית "מפת הדרכים" משנת 2003 ראתה ביוזמת השלום הערבית "פרמטר לסיום הסכסוך" ולכן היא נכללה בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, בעיקר בהחלטה מספר 1850 מ-2008 והחלטה מספר 1860 מ-2009.

מעבר לכך, יוזמת השלום הערבית נכללה במספר הצהרות מדיניות של האיחוד האירופאי כבסיס לשלום כולל במזרח התיכון, כמו הצהרת האיחוד האירופאי בתשיעי לדצמבר 2009 ("האיחוד האירופאי והמזרח התיכון"). פגישת הרביעייה הבין-לאומית במוסקבה במרץ 2010 כללה גם היא בהודעתה את יוזמת השלום הערבית ("הצהרת הרביעייה הבינ"ל בנוגע למזרח התיכון") וקראה לקיום ועידת שלום שתביא לפתיחת תהליך שלום שמטרתו שלום כולל במזרח התיכון.

יוזמת השלום הערבית הפכה לא רק ליוזמת השלום של המדינות האסלאמיות, אלא גם של העולם כולו. אי לכך, המדינות הערביות והמוסלמיות לא יכולות עוד להסיר את היוזמה משולחן הדיונים.

7) האם יוזמת השלום הערבית מהווה אלטרנטיבה למשא ומתן?

יוזמת השלום הערבית הוגדרה כ"פרמטר לסיום הסכסוך" במפת הדרכים של 2003. לכן, וכפי שהוסבר לעיל, היא מהווה תמריץ נוסף להשלמת המשא ומתן וחתימה על הסכמי שלום בשלושה מסלולי המשא ומתן הבילטראליים בין ישראל לסוריה, ללבנון ולפלסטינים. היא אינה מהווה אלטרנטיבה למשא ומתן בשלושת המסלולים הללו. עם השלמת המשא ומתן וחתימה על הסכמי שלום בין ישראל לסוריה, ללבנון ולפלסטינים, ינרמלו כל מדינות ערב את היחסים עם ישראל.

8) היכן עומדת יוזמת השלום הערבית לנוכח אירועי "האביב הערבי"?

פסגת בגדד במרץ 2012, שהייתה הפסגה הערבית הראשונה שהתקיימה לאחר השינויים הפוליטיים שהתרחשו בטוניס, מצרים, לוב ותימן, אישרה את מחויבותן של מדינות ערב לבחירתן האסטרטגית בשלום. פסגת בגדד אישרה שוב את תמיכתן של מדינות ערב ביוזמת השלום הערבית בהצהירה על מחויבותן של מדינות ערב ל"צורך במציאת פתרון לבעיית הסכסוך הערבי-ישראלי שיתבסס על יוזמת השלום הערבית ויזכה בלגיטימציה בין-לאומית".

ראוי לציין שבפסגת סירטא, לוב, במרץ 2010, שהתקיימה בזמן שמועמר קדאפי עדיין שלט בלוב, התנגד קדאפי לאימוצה מחדש של יוזמת השלום הערבית. עם זאת, מנהיגיה החדשים של לוב לא הביעו כל התנגדות ליוזמת השלום הערבית בפסגת בגדד במרץ 2012. האביב הערבי הביא לעליית מנהיגות לובית חדשה שהתנגדה לקדאפי וקיבלה את יוזמת השלום הערבית.

אחת מדאגות מחנה השלום הישראלי התומך ביוזמת השלום הערבית הינה מה תהיה גישת הקבוצות האסלאמיות החדשות השליטות בעולם הערבי כלפי יוזמת השלום הערבית בפרט, ולשלום עם ישראל בכלל. ניתן לומר בביטחון בהתבסס על הצהרות מנהיגי המפלגות האסלאמיות במצרים, הסלפים והאחים המוסלמים כאחד, שהם לא ייסוגו מתמיכתם ביוזמת השלום הערבית. מספר ממנהיגי המועצה הלאומית הסורית, המתנגדים לבשאר אסד, הצהירו מספר פעמים על תמיכתם בשלום עם ישראל במידה וישראל תיסוג מרמת-הגולן.

מוחמד מורסי נשיא מצריים הנבחר, נציג האחים המוסלמים בבחירות לנשיאות מצרים ב-2012 אמר בתשיעי למאי "אנו לא נבטל את הסכמי קמפ-דיוויד, אך נעקוב מקרוב אחר הפרות ישראליות של ההסכמים". באותו זמן, מועמד אחר לנשיאות, שפרש מהאחים המוסלמים, עבד- אלמונעם אבו אל-פותוח, קרא לבחינה תקופתית מדי שלוש שנים של הסכמי השלום עם ישראל על ידי הפרלמנט המצרי, בצטטו סעיף מההסכם המתיר בדיקה תקופתית שכזו. למרות שמונעם קרא לישראל "אויב" באותו דיון, הוא לא קרא לביטול הסכם השלום, אלא רק לבחינתו התקופתית כאמצעי לנקיטת עמדה נוקשה נגד ההפרות הישראליות להסכם.

מעבר לכך, דובר מפלגת אל-נור הסלפית המצרית, יוסרי חמד, אישר בראיון לתחנת הרדיו הישראלית גלי צה"ל ב-21 לדצמבר 2011 את מחויבות מפלגתו לשמירה על הסכמי קמפ-דיוויד. למרות שמאוחר יותר הוא חזר בו, ההערה עדיין נאמרה.

למרות שמספר משטרים עריצים ערבים הצליחו לחתום ולקיים הסכמי שלום קרים עם ישראל בעשורים האחרונים, מספר מלחמות פרצו באזור בתקופה זו בלבנון ומול הפלסטינים. אך כיום נוצרה הזדמנות לשלום אמיתי ומלא בין ישראל למשטרים הדמוקרטים החדשים באזור, מכיוון שמדינות דמוקרטיות אינן נוטותליזום מלחמה זו כנגד זו. ובנוגע למוסלמים, הרי ומאחר והם נבחרו בהליך דמוקרטי, הם מחויבים לנהוג על פי אותם כללים ולהשתמש באותם כלים. כשליטים נבחרים תינתן להם ההזדמנות לפעול בהתאם לחוקי היחסים הבין-לאומיים, ומכיוון שכך, הם יוכלו להימנע משינויים דרמטיים במדיניות החוץ של ארצותיהם.

האביב הערבי גרם לכך שבארצות בהן התחוללו שינויים עבר המיקוד הפוליטי לבעיות הפנים למשך השנים הבאות; אי לכך,מדינות אלו ישאפו להימנע מיצירת משברים חיצוניים בזמן שהן פועלות לטפל בדרישות פנימיות.

מספר אנליסטים ציינו שבתקופה שלאחר האביב הערבי, דעת הקהל בעולם הערבי אינה אוהדת את הסכמי השלום שחתמו המשטרים הדיקטטוריים הערביים עם ישראל. אמנם, הרחוב הערבי אינו רוצה מלחמות, אך הוא זקוק לסוג חדש של שלום כולל באזור המבוסס על יוזמת השלום הערבית. איתות לתמיכה ביוזמת השלום הערבית ניתן למצוא בסקר שנערך על ידי מכון ברוקינגס ב-2010 בירדן, במצרים, בלבנון, בסעודיה, במרוקו ובאיחוד-האמירויות. הסקר הראה ש- 56% מהנשאלים תומכים ביוזמת השלום הערבית כבסיס לפתרון כולל באזור.

הרחוב הערבי שואף למעבר מהסכמי שלום דו-לאומיים בין משטרים טוטליטאריים לישראל, לשלום אזורי כולל במזרח-התיכון. הקבוצות האסלאמיות החדשות השולטות אינן רוצות לבטל את הסכמי העבר עם ישראל, אך באותו זמן הן שואפות לבניית קשרים שוויוניים יותר בין ארצותיהם לישראל. כמו כן, הן עדיין לא קבעו באופן מלא את עמדותיהם בנוגע לנושאים רבים הקשורים למעמדם הפוליטי החדש. מצב זה יוצר אפשרויות מבטיחות לפיתוח קשרים ודיאלוג עם קבוצות אלו בנושאי השלום והדמוקרטיה.

9)   האם ינרמלו כל מדינות ערב והמדינות המוסלמיות את יחסיהן עם ישראל במידה וישראל תיסוג מכל השטחים הערביים הכבושים?

בהתחשב בעובדות הבאות, התשובה היא חיובית לגבי רוב מדינות ערב והמדינות המוסלמיות:

ארצות ערב מהמפרץ הפרסי שקיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל בשנות התשעים של המאה שעברה, בייחוד קטאר ואיחוד-האמירויות, עשו זאת מבלי להמתין להשגת שלום בכל מסלולי המשא ומתן האזוריים. כשהן הקפיאו את היחסים עם ישראל באמצע שנות האלפיים, הן עשו זאת עקב הקיפאון במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. חידוש המשא ומתן במסלול הישראלי-פלסטיני, יביא ארצות אלו לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל מבלי להמתין לחתימת הסכמי שלום מלאים עם סוריה ולבנון. מרוקו, מאוריטניה וטוניס פתחו נציגויות דיפלומטיות, כמו מדינות המפרץ המצוינות לעיל, בעקבות ההתקדמות תהליך השלום בין הפלסטינים לישראל. הם עשו זאת מבלי להמתין להתקדמות במסלולים האחרים. מדינות אלו הקפיאו את היחסים עם ישראל אך ורק עקב הקיפאון בתהליך השלום בין הפלסטינים לישראל, כך שהן יהיו מוכנות לחדש את היחסים עם ישראל עם השגת פריצת דרך במסלול זה ומהנקודה בה הם הופסקו.

אי לכך, ולאור אירועי האביב הערבי, מדינות ערב ימשיכו להתחלק לשלוש קבוצות ביחס לתזמון נרמול היחסים עם ישראל. הארצות בקבוצה הראשונה ינרמלו את היחסים עם ישראל משתסתמן אפשרות להגעה להסכם שלום ישראלי-פלסטיני. חלק מארצות המפרץ הפרסי, מרוקו, מאוריטניה, טוניס ויתכן שאף מדינות נוספות, מתאימות לקבוצה זו. נרמול היחסים בין ארצות אלו לישראל יתבצע בהדרגה. בשלב הראשון, עם חידוש תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, יפתחו מדינות אלו מחדש את הנציגויות הדיפלומטיות שלהן בתל-אביב. בהמשך הן ישדרגו את הנציגויות הדיפלומטיות לדרגת שגרירויות עם חתימת הסכם שלום מלא בין ישראל לפלסטינים.

הקבוצה השנייה כוללת מדינות ערביות שלא ינרמלו את היחסים עם ישראל עד שיושג שלום מלא בכל המסלולים. כך לדוגמא, ערב הסעודית לא תנרמל את היחסים עם ישראל עד שיושלמו הסכמי השלום בכל המסלולים. בקבוצה השלישית כלולות מדינות ערב שעוד לא החליטו מתי הן ינרמלו את היחסים עם ישראל. כך לדוגמא, עמדתן של אלג'יריה ושל המשטר החדש בלוב עדיין לא ברורה.

בהתבסס על יחסים קודמים בין ארצות אלו לישראל, תהליך נרמול היחסים יהיה הדרגתי ויתחיל בזמן המשא ומתן. בהתחשב במרכזיות הסוגיה הפלסטינית בעולם הערבי, מדינות ערביות רבות ינרמלו את יחסיהן עם ישראל באופן מלא כאשר יפתרו המחלוקות בין הפלסטינים לישראל. ארצות ערביות אחרות ימתינו עד לחתימת הסכמי שלום בין ישראל לסוריה ולבנון. כאשר ינרמלו מדינות ערביות אלו את היחסים עם ישראל, המדינות המוסלמיות יבואו בעקבותיהן וכך ייווצר מצב בו חיזבאללה וחמאס אינם יכולים להתנגד לקונצנזוס ערבי-אסלאמי.

השגת נקודה זו הינה קשה במיוחד היות והיא דורשת, בין השאר, הסרת המכשולים העומדים בדרך להשגת הסכם לבנוני-ישראלי העומד כתנאי מוקדם לתהליך נרמול קולקטיבי של היחסים בין העולם הערבי-מוסלמי לישראל. לשם כך יש למלא אחר הדרישה הלבנונית העקבית של החזרת שבעת הכפרים שישראל סיפחה ב-1948.

פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול להוביל ליישום חלקי של מרכיב נרמול היחסים הכלול ביוזמת השלום הערבית. בכדי להגיע ליישום מלא של חלק זה ביוזמת השלום הערבית יש להגיע לשלום בכל המסלולים. מסלול התקדמות שכזה הינו חדשות טובות לישראלים הטוענים שישראל אינה יכול להגיע לפתרון בכל מסלולי המשא ומתן בו-זמנית, ולהשיג במקביל בטחונות מהערבים על כנות כוונותיהם לנרמל בהדרגה את יחסיהם עם ישראל. המסלול המתואר לעיל ייתן להם בטחונות שכאלו.

10)   מה תפקידן של הליגה הערבית, ועדת המעקב הערבית ומצרים וירדן בקידום יוזמת השלום הערבית? ומה הן עושות בנושא?

בהתבסס על סעיף 7 ליוזמת השלום הערבית, מינתה הליגה הערבית ועדת מעקב ליישום היוזמה. ועדה זו כוללת נציגים משתים-עשרה מדינות ואת המזכיר הכללי של הליגה הערבית. שתים-עשרה המדינות הן ערב-הסעודית, ירדן, סוריה, לבנון, פלסטין, קטאר, מצרים, מרוקו, בחריין, תימן, טוניס וסודן. ועדה זו נפגשת על בסיס קבוע בכדי לעקוב אחר קידום יוזמת השלום הערבית בקרב הקהילה הבין-לאומית. עד כה הצליחה הועדה להביא לשילובה של יוזמת השלום הערבית בתוכנית מפת הדרכים לשלום של 2003, בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם מספר 1850 ו- 1860, ובהחלטת הרביעייה הבין-לאומית. בנוסף, הליגה הערבית ביקשה מירדן ומצרים לשמור על קשר רציף עם ישראל בנוגע ליוזמת השלום הערבית. הירדנים והמצרים הציגו את היוזמה מספר פעמים במכתבים לכל חברי הכנסת הישראלים, דנו ביוזמה עם ממשלות ישראל והזמינו ישראלים מקבוצות שונות לועידות ומפגשים עם מקבלי החלטות.

מדינות ערביות אחרות ניסו לקדם את יוזמת השלום הערבית בישראל. לדוגמא, הנסיך הסעודי בנדר בן-סולטאן נפגש בפסגת עמאן ב-2006 עם ראש הממשלה הישראלי אהוד אולמרט בכדי לדון ביוזמת השלום הערבית; כך גם הנסיך הסעודי טורקי אל-פייסל דן ביוזמת השלום הערבית עם ישראלים בלונדון ב-2008 בפגישה שאורגנה על ידי מכון המחקר של אוקספורד; ואיש העסקים הסעודי עדנאן כאשוקג'י מסר לבית המלוכה הסעודי איגרת תמיכה ביוזמת השלום הערבית מתנועת השלום הישראלית ב-2007.

בכדי לעודד את ישראל לקבל את יוזמת השלום הערבית ושלום כולל במזרח-התיכון, פתחו קטאר, איחוד-האמירויות, מרוקו, מאוריטניה וטוניס "משרדי אינטרס" בתל-אביב כאשר המשא ומתן הישראלי-פלסטיני הראה סימני התקדמות. מעבר לכך, למרות הקיפאון במשא ומתן, מדינות אלו עדיין מזמינות את ישראל לפגישות וועידות. כן ממשיכים גם להתקיים פרויקטים כלכליים משותפים לארצות אלו ולישראל. הרשות הפלסטינית הזמינה את ישראל מספר פעמים לפעול לקידום יוזמת השלום הערבית. לדוגמא, הרשות הפלסטינית פרסמה את יוזמת השלום הערבית בתרגום לעברית במספר עיתונים ישראלים ב-2008. באותה שנה, הרשות גם מימנה חלוקת פלאיירים ברחובות ישראל שכללו את יוזמת השלום הערבית.ולבסוף, מזכ"ל הליגה הערבית ד"ר נביל אל-ערבי פגש בקהיר ב-2010 משלחת של "יוזמת השלום הישראלית" ודן עם חבריה בדרכים לקידום שלום כולל באזור.

למרות שהליגה הערבית פנתה אך ורק למצרים וירדן בבקשה לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם ישראל בנוגע ליוזמת השלום הערבית, גם הרשות הפלסטינית, ערב הסעודית, קטאר, איחוד-האמירויות, מרוקו, טוניס והליגה הערבית עצמה תרמו לקידום יוזמת השלום הערבית בקרב הציבור הישראלי.

11)   יוזמת השלום הערבית מבטיחה נורמליזציה מלאה של היחסים. איך יתבצע נרמול היחסים? האם נרמול היחסים יתחיל כבר בזמן המשא ומתן או רק אחרי נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים הכבושים?

ישראלים רבים חוששים שיוזמת השלום הערבית הינה דרך להוליך שולל את ישראל. למרות ההבטחות לישראל לנרמל את היחסים לאחר הנסיגה, הם חוששים שאחרי נסיגה מלאה לא יתבצע נרמול היחסים. אי לכך, הישראלים רוצים שנרמול היחסים יתבצע בתהליך הדרגתי.

יוזמת השלום הערבית הוצגה מספר עשורים אחרי חתימת הסכמי השלום עם מצרים וירדן. אך עם הצגת יוזמת השלום הערבית, הליגה הערבית לא דרשה משתי מדינות אלו להקפיא את היחסים עם ישראל עד שישראל תענה לדרישה לנסיגה מלאה מכל השטחים הכבושים. להיפך, הפסגה הערבית ביקשה משתי מדינות אלו, שלהן יחסי שלום עם ישראל, לנצל את יתרונות יחסיהן איתה כדי לקדם את יוזמת השלום הערבית בישראל.

בהתחשב במרכזיות הסוגיה הפלסטינית בעולם הערבי והמוסלמי, ניתן לחזות שעם חתימת הסכם ישראלי-פלסטיני, ארצות ערביות ומוסלמיות רבות ינרמלו את היחסים עם ישראל מבלי להמתין לסיום המסלולים האחרים.

לפיכך, חששם של הישראלים מתרמית הינו חסר בסיס. בזמן התקדמות תהליכי המשא ומתן יהיו הזדמנויות רבות לנרמול יחסים עם מדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי. עם סיום המשא ומתן, ינרמלו רוב המדינות הערביות והמוסלמיות את יחסיהן עם ישראל.

12)   מה עמדת חמאס וקבוצות אסלאמיות אחרות באזור ליוזמת השלום הערבית?

מאז 2006 יצא חמאס במספר הצהרות בהן הביע הסתייגות מיוזמת השלום הערבית, בעיקר בסוגיית ההכרה בישראל ואי הכללת זכות השיבה ביוזמת השלום הערבית (ראה לדוגמא את הראיון שהעניק בכיר חמאס סאלח אל-ברדוויל לביטרלמונס, פורסם במדריך האלקטרוני של ביטרלמונס ליוזמת השלום הערבית, עמ' 33, 18 למאי 2011). עם זאת, חמאס הבטיח שלמרות הסתייגויותיו, הוא לא יפעל כנגד קונצנזוס ערבי. אי לכך, חמאס לא יעמוד בדרכה של יוזמת השלום הערבית במידה ותגיע לידי ישום. חמאס לא יהווה מכשול בדרך ליישום יוזמת השלום הערבית, בייחוד לאחר חתימת הסכם מכה ב-2007 (פת"ח, חסן מ.).

בנוגע לקבוצות האסלאמיות שעלו לשלטון באזור לאחרונה, הן לא יצאו בהצהרות לגבי יוזמת השלום הערבית. המפלגה הסלפית וארגון האחים המוסלמים במצרים הצהירו שלא יבטלו את הסכמי קמפ-דיוויד שנחתמו עם ישראל ב- 1978. ארגון האחים המוסלמים בסוריה הודיע שיתמוך בשלום עם ישראל.

חשובה מכל, מעבר לכל ההצהרות הללו היא הטרנספורמציה שחוות הקבוצות האסלאמיות במעבר מקבוצות אופוזיציה הפועלות בהיחבא לקבוצות העוסקות בפרקטיקה שלטונית מרכזית. מיצוב חדש זה יוצר לקבוצות אלו הזדמנות להרחיב גישותיהן לכיוון של דמוקרטיה, שלום ומדיניות חוץ חיובית. שיתוף פעולה אינטנסיבי עם הקבוצות האסלאמיות בנושאים אלו יכול לעזור בהאצת תהליך שינוי זה, ושיתוף פעולה אקטיבי בין ישראל לקבוצות האסלאמיות, יכול להביא לכינון הסכמים בנוגע לסוגיות קידום השלום. שיתוף הפעולה ההדוק של הממשל האמריקאי עם תנועת האחים המוסלמים המצרית בעשורים האחרונים אינו סוד, ושיתוף פעולה זה השיג רבות בהפיכת האחים המוסלמים לגורם אקטיבי שעודד את חמאס לאמץ עמדות מתונות יותר.

מפלגת האחים המוסלמים הופכת למפלגת שלטון מרכזית במצרים, ויתכן שבעתיד יתפסו מפלגות האחים המוסלמים בסוריה וירדן עמדות דומות. התפתחות כזו עשויה להוביל אותם לפתח אסטרטגיית פעולה אזורית לעשור הקרוב לפחות. אסטרטגיה כזו תכלול גם התייחסות לסוגיות של דמוקרטיה, שלום ויחסי חוץ.

חמאס, אשר יסודותיו האידיאולוגיים שואבים מתנועת האחים המוסלמים, לא יראה עוד את תפקידו דרך עיניים פלסטיניות בלבד, אלא יאמץ גישה אזורית וגלובלית יותר. חאלד משעל החל לבחון את פעילויות חמאס מפרספקטיבה אזורית וגלובלית ולאמץ גישה השואפת להתאים פעילויות אלו לאג'נדה של האחים המוסלמים. כך, כאשר הוא פעל להגברת התיאום עם מנהיגים אזוריים וההנהגה העולמית של האחים המוסלמים, הוא קרא לקיום רגיעה ארוכת טווח עם ישראל ואימוץ גישה של מאבק לא אלים.

13)   מה אומרת יוזמת השלום הערבית אודות הפליטים הפלסטינים?

יוזמת השלום הערבית מדברת על "פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים שיהיה מוסכם על כל הצדדים ותואם להחלטת האו"ם מספר 194". מכיוון שיוזמת השלום הערבית מזכירה את החלטת האו"ם מספר 194, חלק מהישראלים מבינים זאת כקריאה ליישום זכות-השיבה בתוך ישראל.

מה שנשכח בדיון זה הוא שהחלטה מספר 194 אינה עוסקת בזכות השיבה; זכות-השיבה אינה כלולה בהחלטה 194. סעיף 11 להחלטה 194 מתאר את זכותם של פליטים לחזור לארצם כבחירה חופשית של הפרט המותנית ב"חיים של שלום עם שכניהם". תנאי זה משמעו: א) השיבה הינה בחירה אישית של הפליטים; ב) אלו שיבחרו לשוב, חייבים לקבל שהם לא ישובו לבית בו גרו לפני מלחמת 1948. במידה והבית אינו קיים עוד, או שאחרים מתגוררים בו, יהיה צורך להגיע להסכמה על עזיבת הדיירים החדשים או על פיצוי מוסכם לפליט השב; ג) הפליט השב יצטרך לקבל אזרחות ישראלית או זכות מגורים בישראל ולציית לחוקי מדינת ישראל. כלומר, החלטה 194 אינה קוראת לשיבה קולקטיבית של כל הפליטים לישראל, ושיבתם של אלו שירצו לשוב לביתם תהיה מותנית בהסכמה ישראלית.

סעיף 11להחלטה 194 מצהיר "יש לאפשר לפליטים החפצים לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם לעשות זאת בהקדם האפשרי, והפיצויים לאלו שאינם חפצים לשוב לביתם, או לאלו שרכושם אבד או נהרס ישולמו בהתאם לעקרונות החוק הבין-לאומי על ידי הממשלות או הרשויות האחראיות לרכוש".

סעיף 11 להחלטה 194 "מורה לועדת הפיוס להקל ולאפשר חזרה, ישוב מחדש ושיקום כלכלי וחברתי של הפליטים כמו גם תשלום פיצויים". הסעיף מדבר על שיבה לבתים ולא על זכות השיבה. בנוסף, השיבה לבתים מותנית בחיים בשלום עם השכנים. ומעבר לכך, על ועדת הפיוס לא רק לפעול להחזרת הפליטים, אלא גם לדאוג ליישובם מחדש, לפיצויים ולשיקומם הכלכלי והחברתי.

יוזמת השלום הערבית מדברת על "פתרון מוסכם על כל הצדדים" שמשמעו הסכם עם ישראל על מספר הפליטים שיורשו לשוב לישראל. לישראל הזכות להשתתף בכל חלקי המשא ומתן עד להגעה לפתרון הסוגיה. כאשר הליגה הערבית ניסחה בצורה זו את יוזמת השלום הערבית, היא לקחה בחשבון את המשא ומתן שהתקיים לפני כן בנוגע למנגנוני ישום החלטה 194. דיונים בנושא התקיימו בין ישראל לפלסטינים בקמפ-דיוויד בשנת 2000 ובטאבה בינואר 2001, חודש לפני הבחירות הכלליות שהביאו לשינוי פוליטי בישראל. בדיונים אלו פותח מנגנון בעל חמש נקודות ליישום החלטה 194: הסכמה על שיבה סמלית של מספר מוסכם של פליטים לישראל, שיבה לתחומי המדינה הפלסטינית, השארות במדינות בהן הם נמצאים כיום, מעבר למדינה אחרת ותשלום פיצויים.

כאשר פורסמה יוזמת השלום הערבית ב-2002, היא לקחה בחשבון את הדיונים שהתקיימו ב-2000 ו-2001. יתר על כן, מכיוון שיוזמת השלום הערבית אינה בבחינת תוכנית לקבלה או דחייה מוחלטת, היא מותירה נושאים כבעיית הפליטים הפלסטינים לפתרון במשא ומתן בין כל הצדדים.

14)   מדוע דוחה יוזמת השלום הערבית את אזרוחם של הפליטים הפלסטינים?

הסעיף העוסק בשאלת אזרוחם של הפליטים הפלסטינים בארצות מושבם הוצג לציבור הישראלי כסימן נוסף לכך שהפתרון היחיד שיוזמת השלום הערבית מציעה לפליטים הפלסטינים הוא שיבה לישראל משום שהיא דוחה על הסף את אפשרות אזרוחם במדינות מושבם.

אך יוזמת השלום הערבית דוחה את אזרוחם של הפליטים הפלסטינים בארצות מושבם רק במידה והדבר אינו מתיישב עם "הנסיבות המיוחדות בארצות ערב בהן הם מתגוררים כיום". המשפט הזה הוסף ליוזמה לפי בקשת לבנון בפסגה הערבית ב-2002 עקב הרגישות הלבנונית לשינויים במאזן הדמוגראפי במדינה. בלבנון מתקיים מאזן כוחות עדין בין הנוצרים, הסונים והשיעים; אזרוחם של הפליטים הפלסטינים בלבנון יערער מאזן כוחות זה.

אך דחיית אופציית האזרוח בלבנון (וסביר להניח, גם בסוריה וירדן) על ידי הפלסטינים, אין פירושה שהמוצא היחיד שיעמוד בפניהם הינו שיבה לישראל. כפי שצוין בתשובה הקודמת, חמש אפשרויות הוצעו לפליטים הפלסטינים. רובם של הפליטים הפלסטינים יחזרו למדינה הפלסטינית, יישארו בארצות מושבם כיום (בכפוף להחלטת מדינות אלו) או יהגרו למדינות אחרות (גם כן בכפוף להחלטת מדינות אלו). מתן אפשרויות אלו מבהיר מדוע דחיית אזרוחם של הפליטים הפלסטינים בארצות מושבם על ידי יוזמת השלום הערבית לא יבוא על חשבונה של ישראל.

15)   איזו נסיגה ישראלית נדרשת על ידי יוזמת השלום הערבית? כיצד יוזמת השלום הערבית עומדת  ביחס להסכמים קודמים?

בנוגע לסוריה ופלסטין, יוזמת השלום הערבית מדברת על נסיגה ישראלית מרמת-הגולן והשטחים הכבושים חזרה לגבולות 1967. בנוסף, יוזמת השלום הערבית מדברת על נסיגה ישראלית מהשטחים הכבושים של לבנון מבלי לציין שנת כיבוש מדויקת. פירושו של דבר, שלבנון תדרוש מישראל לסגת לא רק מהשטח שנכבש ב-1967 (חוות שבעה), אלא גם מהשטחים שסופחו לישראל ב-1948 וכוללים שבעה כפרים.

אלו הם הדברים הכתובים במסמך יוזמת השלום הערבית, אך בפועל מדובר על משהו אחר. לדוגמא, במסלול הישראלי-פלסטיני, הרעיון של שינויי גבולות והחלפת שטחים הוצג כבר ביוני 2001 בטאבה; ומפגשי הפסגה הערבים לא גינו את הקבלה הפלסטינית של רעיון חילופי השטחים. להיפך, החלטות מפגשי הפסגה הערבים לפני ואחרי הצגת יוזמת השלום הערבית הביעו כולן תמיכה בנציגים פלסטינים למשא ומתן עם ישראל. וכך, שוב, הציגה יוזמת השלום הערבית את העקרונות והשאירה את הפרטים לדיוני הצדדים במשא ומתן. ראוי לציין בהקשר זה שכשהפלסטינים קיבלו את עקרון חילופי השטחים הם התעקשו על קבלת שטחים חלופיים שהינם שווי ערך מבחינת גודלם וערכם לשטחים שנכבשו ב- 1967. במקרה זה, הפלסטינים אינם סוטים מהעיקרון שנקבע ביוזמת השלום הערבית, אלא מיישמים אותו באופן יצירתי. יתכן שזו הסיבה לתמיכת מפגשי הפסגה הערבים ברעיון חילופי השטחים.

16)   מה תהיה השפעת ישום יוזמת השלום הערבית על ירושלים?

יוזמת השלום הערבית מקבלת את היות ירושלים המערבית חלק מישראל. אך בו בזמן, יוזמת השלום הערבית קוראת לנסיגה ישראלית לקווי 1967, הכוללת נסיגה ישראלית גם מירושלים המזרחית. מעבר להתייחסות הברורה ביוזמת השלום הערבית לשתי נקודות אלו, ניתן להסיק ממסמך יוזמת השלום הערבית מספר דברים על דרישות הערבים לגבי ירושלים, ומספר דברים על מה שהיוזמה משאירה לנציגים הישראלים והפלסטיניים לשולחן המשא ומתן.

כך, ניתן להסיק ממסמך יוזמת השלום הערבית לגבי ההתיישבות היהודית בירושלים המזרחית; מכיוון שמסמך יוזמת השלום הערבית מדבר בבירור על כך שירושלים המזרחית הינה שטח פלסטיני, ניתן להסיק ממנו שיש לפנות את כלל ההתיישבות היהודית בירושלים המזרחית. ההיגיון הינו ברור לחלוטין: אם ישראל רוצה את ירושלים המערבית היא תקבל אותה, אך היא אינה יכולה לחלק ולחלוק את ירושלים המזרחית עם הפלסטינים. רק כך תוכל ירושלים המזרחית להיות עיר מאוחדת ולהפוך לבירתה של המדינה הפלסטינית העתידית.

עמדת יוזמת השלום הערבית מקובלת על הפלסטינים, שהסיקו בעקבות הניסיון המר בקמפ-דיוויד (2000) ובטאבה (2001), שירושלים המזרחית לא תוכל להיות מחולקת בין שני הצדדים. ההתנחלויות היהודיות בירושלים המזרחית התרחבו במהלך עשר השנים האחרונות, והן פוגעות בשלמותן ואחדותן של השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית. אי לכך, הפלסטינים אינם יכולים לקבל את המשך קיומן של התנחלויות ישראליות אלו בצורתן הנוכחית בירושלים המזרחית בשום הסכם עתידי לגבי העיר.

יוזמת השלום הערבית משאירה את כל שאר הסוגיות הקשורות לירושלים למשא ומתן בין שני הצדדים, כולל: סוגיית קיום גבולות פתוחים או סגורים בין מזרח למערב ירושלים, סוגיית חופש הגישה למקומות הקדושים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, וסוגיית זכויות הפליטים הפלסטינים בירושלים המערבית שתיכלל בפתרון אליו יגיעו שני הצדדים בשאלת הפליטים; בנוגע לסוגיה זו, יש חשיבות גם לסעיף 5 בהסכם אוסלו הקובע שכל ירושלים, ולא רק מזרח-ירושלים, תהיה נושא לדיונים בעתיד. כמו כן, ישראל תשמור על ריבונותה על הכותל בלא שיוגבל מספר המבקרים בו.

לסיכום, המסר של יוזמת השלום הערבית בנוגע לירושלים הוא שיש לחלוק את העיר גם על ידי חלוקתה בין שתי המדינות.

17)   האם הליגה הערבית תחזור בה מיוזמת השלום הערבית במידה והיא לא תתקבל על ידי ישראל?

עשור לאחר הצגת יוזמת השלום הערבית, אין זה נראה סביר שהליגה הערבית תתכחש ליוזמה מהסיבות הבאות:

ראשית, העולם הערבי ישמור על בחירתו האסטרטגית בשלום כפי שהיא מוצגת ביוזמת השלום הערבית. מסיבה זו בחר העולם הערבי לתמוך ביוזמת השלום הערבית לפני עשר שנים. תמיכה רבת שנים זו ביוזמה תקשה על שינוי הגישה והתכחשות ליוזמת השלום הערבית. במילים אחרות, נראה שהזמן בו עדיין היה אפשרי לסגת מתמיכה ביוזמת השלום הערבית עבר.

שנית, בעידן שלאחר האביב הערבי, לוב זנחה את הסתייגויותיו של קדאפי מיוזמת השלום הערבית. אמנם הכוחות העולים במדינות ערב עדיין לא הצהירו על התנגדות ליוזמת השלום הערבית, או על הסתייגויות ממנה, אך הם ניצבים בפני בעיות פנים לוחצות בהם עליהם להתמקד ומשבר חיצוני אינו רצוי מבחינתם.

שלישית, יוזמת השלום הערבית לא בוטלה כאשר כוחות ישראלים כבשו מחדש את הגדה המערבית ב-2002. היוזמה גם לא בוטלה בזמן מלחמת לבנון השנייה ב-2006. במידה והעולם הערבי היה רוצה לחזור בו מיוזמת השלום הערבית, הוא יכול היה לעשות בתקופות אלו של הידרדרות היחסים בין ישראל למדינות ערביות.

רביעית, לאור הקיפאון בתהליך השלום, מספר קולות בעולם הערבי, כגון אלו שעלו בפרלמנט הכוויתי, קראו ב-2009 לנסיגה מיוזמת השלום הערבית. הליגה הערבית, עם זאת, לא נשמעה לקולות אלו ואישרה מחדש את תמיכתה ביוזמת השלום הערבית בפסגת סירטא ב-2010.

חמישית, אמנם כמה משטרים ערביים איימו לחזור בהם מתמיכה ביוזמת השלום הערבית במידה וישראל לא תאמצה, אך איומים אלו מעולם לא מומשו.

שישית, יוזמת השלום הערבית אינה עוד יוזמה ערבית בלבד. זו היא יוזמה גם של המדינות האסלאמיות והיא כלולה גם במפת הדרכים, בהצהרת הרביעייה הבין-לאומית ובהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. היוזמה הפכה למסמך בעל הכרה בין-לאומית. אי לכך, הערבים אינם יכולים להתכחש לה באופן חד-צדדי. אפילו במידה והערבים ירצו להתכחש ליוזמה, דבר זה אינו אפשרי עוד משום שהיא נכללת בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם שאין זה אפשרי לבטלן.

18)   כיצד יראו הדיונים על שלום כולל לפי יוזמת השלום הערבית?

מסמך יוזמת השלום הערבית אינו מפרט כיצד המשא ומתן יתנהל. אולם ההחלטות שהתקבלו במספר מפגשי פסגה ערבים מדברות על קיום ועידה בין-לאומית לשלום במזרח-התיכון שתהווה נקודת זינוק למשא ומתן בשלושת המסלולים (בין סוריה, לבנון והפלסטינים לבין ישראל).

ההצעה לקיום ועידת בין-לאומית לשלום כולל במזרח התיכון הפכה ליוזמה בין-לאומית עם הכללת יוזמת השלום הערבית במפת הדרכים של 2003, וכאשר הרביעייה הבין-לאומית קראה לקיום ועידה כזו בפגישתה במוסקבה במרץ 2010. בפגישה שנערכה בדרג מיניסטריאלי של ארצות הרביעייה, הוכללה יוזמת השלום הערבית בהחלטות הפגישה כבסיס לשלום כולל עתידי.

החלטת הרביעייה הבין-לאומית קראה לחידוש המשא ומתן בשלושת המסלולים מיד לאחר קיום ועידת השלום. השאלות שנותרו פתוחות הן האם המשא ומתן בשלושת המסלולים יחל בו-זמנית והאם עליו להסתיים בו-זמנית? האם על הסכמות המושגות בכל מסלול להישאר חסויות עד שיושגו הסכמים במסלולים האחרים?

החלטת הרביעייה הבין-לאומית ומפת הדרכים קובעות שאף אחד ממסלולי המשא ומתן אינו צריך להמתין להתקדמות במסלולים האחרים. במידה והסכמה מושגת באחד המסלולים יש לחתום על הסכם במסלול זה בלי דיחוי. מעבר לכך נותרו עוד מספר שאלות בנוגע לתהליך המשא ומתן שעדיין לא נענו באופן מלא: שאלות אלו כוללות את מה יהיה מהות תפקידה של הועידה בין-לאומית? מה יהיה סדר יומה? אילו מדינות יוזמנו אליה? אילו מנגנוני מעקב יקבעו בוועידה הבין-לאומית למסלולי המשא ומתן?

שאלות נוספות נוגעות למסלול הקבוצות הרב-ערוציות והאם להחיותו במקביל לשלושת מסלולי המשא ומתן. הקבוצות הרב-ערוציות הללו נוצרו ב-1992 וכללו קבוצות דיונים שעסקו בנושאים של פיתוח כלכלי, פליטים, סביבה, פירוז, מים, בריאות הילד, בריאות פיתוח תעסוקתי ועוד, אך דיוניהן הופסקו ב-1997 עקב קיפאון המשא ומתן.

חשיבות השאלות בנושא הועידה הבין-לאומית נובעת מכך שמה שדרוש אינו ועידה בין-לאומית טקסית שתספק הזדמנויות צילום אך לא תביא לתוצאות ממשיות. בכדי להימנע ממצב זה, על הועידה הבין-לאומית להציג באופן ברור את התנאים למסלולי המשא מתן. כמו כן, על ועידה כזו לפתח מנגנון מעקב למסלולי המשא ומתן. אחת ההצעות שהועלתה למנגנון מעקב שכזה, היא הקמת ועדת מעקב שתכלול את הרביעייה הבין-לאומית, בנוסף על נציגים ממדינות ערב וישראל. מימוש רעיון זה ידרוש קיום דיונים מעמיקים מצד הרביעייה הבין-לאומית, הליגה הערבית וישראל בכדי להגיע להסכמה על הרכבה ומשימותיה של ועדת מעקב שכזו.

בנוגע לשאלה מי יוזמן לוועידה הבין-לאומית, ההצעה היא שהוועידה תהיה פתוחה לכל המדינות בעלות העניין בנושא. יהיה צורך להביא להשתתפות כל מדינות ערב, ישראל והפלסטינים, כמו כן המדינות האסלאמיות הגדולות כטורקיה, אינדונזיה, מלזיה ופקיסטן בכדי לתת לגיטימציה אסלאמית לתהליך שייווצר בוועידה. ולבסוף, על אירן להשתתף בוועידה משתי סיבות: ראשית, יוזמת השלום הערבית אושרה בפסגת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) שהתקיים ב-2003 בטהרן. שנית, בכדי לשתף את אירן בתהליך ולהימנע ממצב בו היא תהווה גורם מפריע במידה ותישאר מחוץ לתהליך.

אירן כבר הוכללה במפגשים שקיימה ארצות-הברית על אפגניסטן ועיראק בשנים האחרונות. לפי אותו הגיון, ניתן לשתף את אירן בוועידה שנושאה תהליך שלום במזרח-התיכון. דבר זה גם יעזור במניעת פעולות פגיעה מצד חיזבאללה. בנוסף, רוסיה ואירן יוכלו להשתמש בקשריהן עם חמאס בכדי להבטיח שהארגון יפעיל משמעת עצמית וימנע מפגיעה בתהליך.

מוצע קיום חמישה מסלולים בעקבות הוועידה הבין-לאומית: 1. המסלול הלבנוני-ישראלי. 2. מסלול של משא ומתן בין האופוזיציה הסורית לישראל (שיתכן ויתקיים בחשאי עד נפילת משטרו של בשאר אסד). 3. מסלול הרשות הפלסטינית בו ידונו הקמת המדינה הפלסטינית וקשריה העתידיים עם ישראל. 4. מסלול ישראלי-פלסטיני-מצרי שיכלול קשר לא-ישיר עם חמאס בנוגע לפיתוח רצועת עזה ובניית מעבר בינה לבין הגדה המערבית. 5. מסלול ועדת המעקב לכל המסלולים שתדון בנושאים הנוגעים במסלולים שונים, כולל סוגית הפליטים, ירושלים, מים והסדרי ביטחון (על כך ראה עוד פרטים בתשובה הבאה).

הקבוצות הרב-ערוציות שעזרו בשנות התשעים לבסס יחסים נורמאלים ברמות שונות בין כמה ארצות ערביות לבין ישראל, עזרו גם ביצירת פרויקטים כלכליים ישראליים-ערביים משותפים. אמנם קיימים מספר רעיונות עצמאיים, אך עדיין חשוב לקבל את תוכנה של מפת הדרכים לשלום כמסמך רשמי ובין-לאומי מחייב הקורא לקיום ועידת שלום בין-לאומית בשלב השני של התוכנית. במקביל לועידת השלום, מפת הדרכים כוללת קריאה לחידוש המסלול הרב-ערוצי. עם זאת, בכדי לקיים את הוועידה בין-לאומית ולהחיות את המסלול הרב-ערוצי כפי שדורש השלב השני בתוכנית מפת הדרכים, על הישראלים והפלסטינים לעמוד במשימה של עמידה בהתחייבויותיהם מהשלב הראשון לתוכנית. לשם כך על הפלסטינים לעצור כל פעילות צבאית, ועל הישראלים למלא מספר דרישות כולל פינוי המאחזים, הקפאת הרחבת ההתנחלויות, פתיחה מחדש של המוסדות הפלסטינים במזרח-ירושלים, יצירת מעבר חופשי בין הגדה המערבית לעזה ועוד. מימוש הדרישות האלו הוא תנאי מוקדם לקיומה של הועידה הבין-לאומית.

לסיכומה של התשובה על שאלה זו יש לומר שבעוד שיוזמת השלום הערבית הותירה את פרטי יישום היוזמה בידי הנציגים למשא ומתן ובהתבסס על תוכנית מפת הדרכים והחלטת הרביעייה הבין-לאומית, על הישראלים והפלסטינים למלא התחייבויות מסוימות. רק אז ניתן יהיה לקיים את הוועידה הבין-לאומית ולהחיות, בעקבותיה, את שלושת מסלולי המשא ומתן ואת המסלול הרב-ערוצי. פעולה לפי מתווה זה תאפשר נורמליזציה של היחסים בזמן התהליך והימנעות מדחייתה לתקופה שאחרי השגת ההסכמים. הליגה הערבית הכירה בזכותם של הנציגים למשא ומתן לפתח תוכניות מפורטות לדיונים שיובילו ליישום יוזמת השלום הערבית.

19)   איך יראה הפן האזורי של הדיונים הפלסטינים-ישראלים לאור יוזמת השלום הערבית?

דיוני המשא ומתן הפלסטינים-ישראליים שהתקיימו בשנות התשעים כללו מסלולי דיון בילטראליים, אזוריים ורב-ערוציים. המסלולים האזוריים התקיימו באמצעות "וועדת הרביעייה לעקורי 1967", ועדה בה ישבו נציגי ירדן, מצרים, הפלסטינים וישראל. מסלול הקבוצות הרב-ערוציות הבטיח השתתפות אזורית ובין-לאומית במציאת פתרון לסוגיות קריטיות כמו בעיית הפליטים הפלסטינים שנכללה במסלול הרב-ערוצי.

אחרי שנת 2000, סוגיית עקורי 1967 הפכה להיות בעיה ריבונית של המדינה הפלסטינית העתידית. אי לכך, הופסקה פעילותה של ועדת הרביעייה; עם זאת, עלו שני נושאים חדשים בעלי אספקט אזורי מאז בחירתו של אבו-מאזן לנשיאות ב-2005. אחד מהם הוא דרישת אבו-מאזן עצמו לתת משקל יתר לועדת המעקב של יוזמת השלום הערבית בקבלת ההחלטות בנוגע למדינה הפלסטינית העתידית. אבו-מאזן קיבל את אישור ועדת המעקב לקיום הפגישות הניסיוניות עם ישראל בעמאן ב-2012 כמו גם לפנייתו לאו"ם ב-2011.

הנושא השני בעל אספקט אזורי עלה בעקבות התפקיד שמילאה מצרים כמגשרת בין חמאס לישראל בסוגיות הקשורות לרגיעה ברצועת עזה, כמו גם תפקידה כמגשרת בין פתח לחמאס (תפקיד אותו מילאו גם ערב-הסעודית וקטאר).

מה יכולה לתרום יוזמת השלום הערבית ברמה האזורית של המשא ומתן הישראלי-פלסטיני? ומה יהיה הערך המוסף של קיום חלק מהדיונים ברמה האזורית?

יוזמת השלום הערבית יכולה לתרום ערך מוסף למשא ומתן הפלסטיני-ישראלי בכמה רמות:

ראשית, כאשר יחודש המשא ומתן הבילטראלי אחרי הוועידה הבין-לאומית, יהיה קשה יותר לחמאס לדחות תהליך כולל במספר ערוצים מאשר להתנגד למשא ומתן ישראלי-פלסטיני בלבד.

שנית, מחבר מסמך זה מאמין שיצירת מסלול שיטתי ומעודכן היטב לפיתוח רצועת עזה שילווה את המשא ומתן, ירגיע את חמאס. מסלול זה יכלול תיאום שוטף עם חמאס באמצעות מצרים. מסלול זה יהווה מעבר לנוכחות שממלאת מצריים כיום ואשר מוגבל לניהול הקונפליקט בין ישראל לחמאס.

שלישית, תהליך ישום יוזמת השלום הערבית ידרוש תיאום בין הפלסטינים לארצות ערב בהן יושבים כיום הפליטים הפלסטינים. עוד יידרש: תיאום פלסטיני עם ירדן, ערב-הסעודית והמדינות האסלמיות בנוגע לירושלים, תיאום פלסטיני עם סוריה, לבנון וירדן בסוגיות המים, תיאום פלסטיני עם ירדן בשאלת הגבולות ותיאום עם כל מדינות ערב בנושא סוגיית סידורי הביטחון. מעבר לכך, הקמתה של ועדת מעקב על ידי הוועידה בין-לאומית למסלולים הבילטראליים בהשתתפות ערבית, תקל על השגת הסכמה פלסטינית-ישראלית בסוגיות הפליטים, ירושלים, מים ובטחון. לפיכך, ליוזמת השלום הערבית ערך מוסף בהכללת חמאס בתהליך, ובמתן לגיטימציה ותמיכה ערבית להסכמים שיחתום אבו-מאזן עם ישראל בסוגיות הפליטים, ירושלים, מים והסדרי הביטחון.

שאלות נוספות

קיימות שאלות נוספות שהועלו אך הן פחות חשובות או שניתן להסיק את התשובות עליהן מהתשובות שניתנו במסמך זה.

שאלות שאת התשובות עליהן ניתן להסיק מהמסמך הינן שאלות כגון:

1) האם יוזמת השלום הערבית ותוכנית מפת הדרכים לשלום מנוגדות זו לזו ברמות התיאוריה או היישום? האם ניתן לשלב ביניהן?

2) האם עמדת יוזמת השלום הערבית בנוגע לנרמול היחסים רק לאחר נסיגה ישראלית מלאה הינה עמדה סופית?

3) האם יש אפשרות פרט ליישום הדרגתי של יוזמת השלום הערבית, כולל תהליך הדרגתי של נרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב?

4) מה חזון יוזמת השלום הערבית בנוגע לקשר בין המסלולים הבילטראליים והמסלולים הרב-ערוציים לשלום?

5) מה יהיו התוצאות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות של ישום יוזמת השלום הערבית?

6) בהתחשב באמרה הידועה שישראל אינה יכולה לחתום בו בזמן שלושה הסכמי שלום עם סוריה, לבנון והפלסטינים, האם תהליך ישום יוזמת השלום הערבית באמצעות משא ומתן דורש חתימה בו זמנית על הסכמים בשלושת המסלולים?

7) האם יוזמת השלום הערבית תספק תשובה לחששה הקיומי מהבחינה הביטחונית של ישראל, ובו בזמן תספק לשאר ארצות האזור בטחון מפני התקפה ומלחמה מצד ישראל?

אנא עברו על העלון, ואז חיזרו לשבע השאלות הללו ותגלו שהתשובות עליהן ניתנו לעיל.

מעבר לשאלות אלו, נעבור לשאלות כגון:

1) מה כבר הושג בדיונים המוקדמים של כל אחד משלושת המסלולים? מה עוד יש להשיג בכדי להגיע להסכם בכל אחד מהם? שאלה זו לא נשאלה משום אינה קשורה באופן ישיר לנושא המרכזי של עלון זה שהוא הבהרת יוזמת השלום הערבית. יידרש עלון ארוך נוסף בכדי לענות על שאלה שכזו. כמו כן, פורסמו כבר דוחות רבים שעניינם במה שהושג במסלולים השונים שאפשר יהיה לפרסמם במועד מאוחר יותר.

2) איזה סוג של אירועים דרושים בכדי לקדם את יוזמת השלום הערבית? שאלה זו מועלת לעיתים קרובות על ידי ישראלים המזמינים מלכים ונשיאים ערביים לבקר בישראל לפי דוגמת אנואר סאדאת כדרך לקידום יוזמת השלום הערבית בישראל. שאלה זו לא הועלתה בעלון זה משום שהיא אינה מתייחסת ליוזמת השלום הערבית, אלא לצעדים שיש לנקוט בכדי לקדמה. נושא זה ייכלל בתוכנית הפעולה שתפורסם בקרוב. בינתיים, ניתן לומר בנושא את הדברים הבאים:

סאדאת ביקר בישראל ונאם בפני הכנסת רק לאחר שהובטח לו שחצי האי סיני יוחזר לידי מצרים במגעים החשאיים בין נציגו חסן תוהאמי ומשה דיין שהתקיימו במרוקו לפני ביקורו של סאדאת. במידה וסאדאת לא היה מקבל הבטחה שחצי האי סיני יוחזר למצרים, הוא לא היה מבקר בישראל ב-1977.

באותה מידה, אף מנהיג ערבי לא יסכים לבקר בישראל ולנאום בכנסת מבלי שיקבל הבטחה מראש שיקבל משהו ממשי בתמורה.

מלבד אירועים יוצאי דופן כאלו, אפשריים גם אירועים פחות דרמטיים כאירוח של פעילי שלום ישראלים התומכים בשלום כולל על ידי מנהיג ערבי באזור, או פנייה של מנהיג ערבי לציבור הישראלי דרך התקשורת וכדומה.

3) מה תפקיד החברה האזרחית בקידום יוזמת השלום הערבית? שאלה זו תענה גם היא בתוכנית הפעולה.

מעבר לשאלות אלו, נמנענו מלצלול אל תוך המחלוקות הקיימות בקשר ליוזמת השלום הערבית. חלק מהמחלוקות כוללות חששות בנוגע למידת כנות כוונותיהם של הערבים, שכוונתם להביא לדה-לגיטימציה של ישראל באמצעות יוזמת השלום הערבית, שקשרים כלכליים נורמאלים בין ישראל לעולם הערבי יהוו איום יותר מאשר הזדמנות (דן שופטן), ששיתוף פעולה ביטחוני מסוכן לישראל (אפרים ענבר), ועוד. אנא מכם, קראו את העלון הקודם בכדי להיווכח ברצינות כוונותיהם של הערבים. חלקים קודמים מראים שהערבים מעוניינים לקדם לגיטימציה של ישראל. החלק הכלכלי מתייחס לשאלות אחרות; החלק הביטחוני – מתייחס לשאלות ביטחוניות.

יוזמי פרויקט זה ועלון זה מאמינים שעל יוזמת השלום הערבית לשמש לא ככלי ליצירת מחלוקות נוספות, אלא לשמש ככלי קונסטרוקטיבי לקידום השלום ויחסי השלום ברחבי המזרח-התיכון. ישום היוזמה יביא ליצירת מזרח-תיכון חדש ושונה מבחינה פוליטית, כלכלית וביטחונית.

Works Cited

1. . Web. 28 May 2012. <http://ec.europa.eu/ireland/about_the_eu/eu_in_the_world/eu_and_middle_east/index_en.htm>.
2. Fattah, Hassan M.  “Hamas and Fattah reach deal in Mecca.”  New York Times.  February 8, 2007.  Web.
3. Inbar, Efraim. "Both Sides Will Reject It." Bitterlemons 12.13 (2012).
4. . Web. <http://www.consilium.europa.eu/uedocs/cmsUpload/113436.pdf>.
5. . Web. <http://www.haaretz.com/news/middle-east/syria-opposition-leader-in-post-assad-era-damascus-would-likely-end-its-alliance-with-iran-1.405169>.
6. Schueftan, Dan. "The Illusion of Normalization." Bitterlemons 2.7 (2011).